עצרו את שבירת הכלים המעבדתיים שלכם
האם קרה לכם שכלי מעבדה נשבר באופן פתאומי? זה מעצבן מאוד. בדרך כלל, זה קורה כי הזכוכית לא התקררה באופן אחיד. אם חלק מהכלי מתקרר מהר יותר מהחלקים האחרים, נוצרים מתחים פנימיים, וזה גורם לשבירה.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום. זה מאפשר לזכוכית להישאר בטמפרטורה יציבה, כך שהחומר יכול להירגע ללא שום מתחים פנימיים.
למה 0.1°C כל כך חשובים
רוב המכשירים לחימום אינם מדויקים מספיק. הם עלולים לחרוג מהטמפרטורה הרצויה. בתנור רגיל, שינוי של 1.0°C אינו בעיה גדולה. אך עם זכוכית ברמת מעבדה? שינוי כזה עלול לפגוע באטימות של הכלי או לגרום לשבירתו ברגע שהוא נחשף לשינויי טמפרטורה פתאומיים.
לכן אנו שואפים ליציבות של 0.1°C. זה עשוי להישמע מוגזם, אך זו הדרך היחידה לוודא שהזכוכית לא תתקרר מהר יותר מהחלקים האחרים שלה. יש צורך בחיבור יציב בין מקור החום לבין הבקר. אם החיבור אינו יציב, הזכוכית תגיע לנקודת השבירה מהר מדי, ונחזור לנקודת ההתחלה.
הכנסת החום לתוך הזכוכית
לא כל קרינת אינפרא-אדום זהה. בהתאם לעובי הזכוכית, יש לבחור את האורך הגלי המתאים. קרינת אינפרא-אדום באורך גל קצר חודרת עמוק לתוך החומר. קרינת אינפרא-אדום באורך גל בינוני מתאימה יותר אם רוצים רק לחמם את הפנים של הזכוכית.
אנו מתאימים את חומר הפלט כך שהחום יחדור לתוך הזכוכית ולא יישאר רק על הפנים שלה. חשוב גם שלא יהיו אזורים קרים – אם צד אחד של הכלי קר יותר מהצד השני, הזכוכית תתכווץ באופן לא אחיד. אנו מוודאים שהאלמנטים יהיו ממוקמים בצורה נכונה כדי למנוע זאת.
הבעיות האמיתיות
הבעיה היא שמערכות בעלות דיוק גבוה כאלה רגישות מאוד. הן לא אוהבות חשמל “מלוכלך”. אם יש רעש בקו החשמל, הבקר עלול להפסיק לעבוד כראוי, וכך נעלמת הדיוק של 0.1°C. יש צורך במקורות חשמל נפרדים כדי לשמור על יציבות.
בנוסף, חשוב לוודא שהאלמנטים ממוקמים בצורה נכונה. אם האלמנטים זזים בכמה מילימטרים בלבד, הפרופיל התרמי של הזכוכית משתנה. זו בעיה שדורשת דיוק רב.