למה רוב התנורים האינפרא-אדומים כשלים (ואיך אנחנו פותרים את זה)
האם תהיתם פעם למה כל כך הרבה תנורים אינפרא-אדומים פשוט מפסיקים לעבוד?
בדרך כלל, זה לא בגלל רכיב החימום עצמו. זה בגלל נקודת החיבור של החוטים. החוטים סובלים מנזקים בכל פעם שהתנור מגיע לטמפרטורה גבוהה.
רוב התנורים הזולים – כמו אלו שניתן לראות בכל מקום – משתמשים רק בחומר סיליקון כדי לחתום על החוטים. זו פתרון לא יעיל. חמצן ולחות חודרים לתוך החוטים, וכתוצאה מכך נוצרים קצרים.
התהליך האיטי של ההרס
זה מה שקורה בפועל בתוך התנור. כשהחומר המשמש לחיתום מתבלה, הוא מאבד את יכולתו להתרחב ומתחיל להתפצל. כשנוצרים חריצים, החוטים המתכתיים מתחילים להתחמצן. זה יוצר נקודות חום, שאוכלות את החומר המבודד עד שהתנור כולו נהרס.
אנחנו עושים זאת בדרך אחרת. במקום פשוט “לכסות” את החוטים, אנחנו משתמשים בחומרי חיתום איכותיים ובחיבורים בין חומרים שונים. כך נוצר חיתום איטום, ששומר על התנור יציב, לא משנה כמה חם יהיה.
הסוד נמצא בבועות האוויר
ברוב קווי הייצור, מושמט שלב שנקרא פינוי אוויר. אם נשארות בועות אוויר בחומר המשמש לחיתום, הן מתרחבות כשהחום עולה. הן פוצצות, ונוצרים חריצים קטנים. זה גורם להרס. אנחנו מוציאים את כל הבועות האלו. אנחנו גם משתמשים בפולימרים משופרים ובחומרי זכוכית-סראמיקה. חומרים אלו יכולים לעמוד בלחץ מבלי להישבר.
האמת הכנה
הדרך הזו דורשת יותר זמן, וגם יותר כסף. אתם לא מקבלים חלקים זולים. אבל אתם כן מונעים את המעגל המעצבן של רכישת תנור שנהרס לאחר שנה. אם אתם משתמשים בתנורים האלו בחדרי אמבטיה או במקומות עם לחות גבוהה, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להקל ראש. זה לא רק עניין של חיי התנור – זה גם עניין של הבטיחות שלכם.