למה אנו מכניסים את הנורות שלנו לבדיקות קשות של אדי מים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ואדי מים שחודרים לכל סדק קטן. אם הנורה לא עוצבה לעמוד בתנאים האלה, האטימה שלה נהרסת, החוטים שלה נפגעים, והנורה נהרסת תוך כמה שבועות. אנחנו לא רוצים לנחש האם הנורה תחזיק מעמד. אנחנו מעדיפים לבדוק אותה במעבדה שלנו, במקום שהיא תיהרס בבית הלקוח. לכן אנו משתמשים בבדיקות של חום ולחות.
המאבק נגד לחות
רוב הנורות האלה משתמשות במעטפת קוורץ. קוורץ מצוין להעברת חום, אך האזור המסוכן ביותר הוא האטימה שבה החוטים נכנסים לתוך הנורה. זו הנקודה החלשה. בחדר אמבטיה עם אדי מים, אדי המים מגיעים לאותם סדקים קטנים. ברגע שהלחות נוגעת בגז ההלוגן או בחוטי הטונגסטן… זהו – הנורה נהרסת. כדי למנוע זאת, אנו מכניסים את הנורות לתאי בדיקה שמחקים סביבה של סאונה. אנו משתמשים בחום ולחות גבוהים במשך מאות שעות. זו בדיקת עמידות. אם האטימה נהרסת, אנו רוצים שזה יקרה כאן, במעבדה שלנו, ולא בבית הלקוח.
כשחום וחומרה נפגשים
זה לא קשור רק לאטימה. כשחום ולחות נפגשים, נוצרת קורוזיה בחוטים של הנורה. הבעיה היא שהנורה עשויה להיראות בסדר בבדיקה מהירה. אך לאחר 50 שעות בסביבה לחה, החוטים יכולים להתחמצן, מה שגורם לירידה במתח החשמלי או להתפרצויות של חשמל. אנו גם שומרים על רמת לחות נמוכה, כדי שהלחות לא תיצור “גשר” שדרכו החשמל יכול להצטרף במקומות לא רצויים. אנו מוודאים שהאיטום של הנורה חזק מספיק.
מציאת האיזון האידיאלי
אתם עשויים לתהות למה אנו לא פשוט מעטפים את הנורה בפלסטיק עמיד במים. אבל יש בעיה: אם הנורה תהיה עמידה מדי במים, החום לא יוכל לצאת החוצה. שכבות עבות של חומר עמיד במים יפגעו ביכולת של הנורה להפיץ חום אינפרא-אדום, ואז הנורה לא תוכל לחמם את החדר. זו בעיה של איזון. אנו משנים את רמת האטימה כך שהנורה תוכל לעמוד באדי המים, אך עדיין תוכל להפיץ חום. כך נקבל נורה שתחזיק מעמד ותעבוד כראוי.