למה אנחנו מכניסים את התנורים שלנו לבדיקות בתנאי לחות גבוהה?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בכל בוקר יש ענני אדים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות ממצב של קור קיצוני לחום גבוה מאוד בתוך דקות ספורות. זה סביבה קשה מאוד. לכן אנחנו לא פשוט בונים את התנורים האלה ומקווים לטוב. אנחנו מבצעים על כל יחידה בדיקות של עמידות בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנחנו מנסים לשבור אותם, כדי שהם לא יתקלקלו בבית שלכם.
הבעיה עם תנורי אינפרא-אדום היא שהצינורות עצמם עמידים לחום, אך החיבורים והחומרים שמחזיקים את הצינורות יחד הם החלקים החלשים. עם הזמן, הלחות מצליחה לחדור לתוך המכשיר – היא עלולה לגרום לחלודה בחיבורים או לפגיעה בחומרי הבידוד. אם החיבורים נהרסים והמים נוגעים בחוטי החשמל, זה יכול לגרום לתקלות חמורות. זו אינה אפשרות שאנחנו יכולים לקבל.
לכן, אנחנו מדמים שנים של תנאי לחות גבוהה בזמן קצר מאוד. אנחנו שם את המכשירים בתאי לחות גבוהה, ומשנים את רמת החום והלחות שם שוב ושוב. אנחנו מחפשים שלושה דברים: ראשית, האם החומרים שמגנים על המכשיר מתכווצים או נשברים כשהטמפרטורה עולה? שנית, האם יש דליפת חשמל? אנחנו מודדים את ההתנגדות החשמלית – אם יש לחות, הערכים עולים. ושלישית, האם החיבורים מחלידים? אם הם מחלידים, החיבורים נחלשים, המכשיר מתחמם יותר מדי, והוא נהרס.
תמיד יש עסקה – אם רוצים שהמכשיר יהיה עמיד לחלוטין, הוא יהיה כבד יותר ויעלה יותר לייצור. זה גם אומר שהחלקים האלקטרוניים שבתוך המכשיר לא יכולים לפעול בצורה טובה. זו בעיה שצריך לפתור – בין רמת העמידות לבין היכולת של החום לצאת מהמכשיר.
אך עבורנו, הבחירה ברורה – מכשיר שאינו עמיד לחלוטין הוא חסר תועלת בחדר אמבטיה. אנחנו מעדיפים להשקיע יותר מאמץ בחיזוק החיבורים, כדי שלא תצטרכו להתמודד עם מכשיר תקול בעוד כמה חודשים.